שלחת קורות חיים, דברו איתך בטלפון, ועכשיו זימנו אותך לראיון עבודה. מזל טוב!

הייתי בהרבה ראיונות עבודה, גם כמועמד וגם כמראיין. יש לי כמה טיפים בעניין, מהצד של המועמד, שיכולים להפוך רושם ראשוני טוב לרושם ראשוני מצוין, ועוד כמה דברים על הדרך.

או במילים אחרות:

איך להוציא את המקסימום מראיון עבודה

מצד החתן (המועמד)

טיימינג

רצועת טיימינג

כמו שאמרו פעם, timing is everything. אפילו ביל גייטס יודע את זה. קבעתם לראיון בשעה 10:00? תגיעו קצת לפני 10:00. נניח חמש דקות לפני. אבל עשו טובה לעצמכם ולמראיין, אל תיכנסו לראיון רבע שעה לפני הזמן. זה מעיק. מקסימום תשבו כמה דקות באיזה קפה בסביבה.

בשורה התחתונה זה אומר שאתם חייבים לברר מראש אם יש חניה מסודרת למועמדים (כמו שקיים במיקרוסופט), ואם אין אז אולי יש איזה חניון מומלץ בסביבה. לא להתבייש ולברר את זה כבר בשלב שבו מתאמים את המועד לראיון.

מערכת העיכול

אתם לא רוצים שהבטן שלכם תשמיע קולות קרקור תוך כדי שאתם עונים על "מה זה סינגלטון" בפעם האלף. זה מביך.
באופן אידיאלי, צריך להגיע לראיון שבעים. לא ממליץ לאכול דווקא חמין לפני הראיון, או לשתות חצי ליטר בירה, או גם וגם ( 😯 ), והסיבות ברורות. תאכלו משהו נורמלי שישאיר אתכם מספיק עירניים ולא רעבים.

מי שמגיע עם תיק קטן, אני ממליץ לו להצטייד בסוכריות מנטה ובחטיף קטן, למקרה שהראיון מתארך:

סוכריות מנטה – כדי לא להרוג את המראיין עם ריח פה של "שעתיים לא הכנסתי שום דבר לפה". כל ה design patterns שתכניסו לקוד שבמבחן לא יפצו על הבל פה קטלני.

חטיף קטן – כדי לקבל קצת אנרגיות נוספות, בלי שתצטרכו להגיע למטבחון ולקושש לעצמכם משהו קטן לכרסם.

שיניים

עדות מפלילה

בהמשך לכל מה שקשור לאכילה לפני הראיון ובמהלכו, אסור-אסור-אסור לאכול משהו שעלול להשאיר "עדות מפלילה" בשיניים, כמו פטרוזיליה, בצל ירוק, וכד'. תחשבו כמה זה יכול להיות מבאס להגיע לראיון, לדבר שעה מול מישהו ואח"כ עוד שעה לכתוב קוד, ובסוף, אחרי שעזבתם, אתם רואים באיזו מראה מזדמנת שכל הזמן הזה היתה תקועה לכם בשיניים חתיכת פטרוזיליה סוררת. מה שנקרא FML.

שירותים

כמה דקות לפני הראיון – פיפי בשירותים של הבניין או של הקומה. לגברים שבינינו – פיפי לא במשתנה אלא בתא עם אסלה. אתם לא רוצים לגלות אחר כך שזה שעמד לידכם הוא גם זה שמראיין אתכם.

מודיעין

אתם רוצים להגיע לראיון בצורה שמשאירה רושם טוב. זה אומר שחייבים להגיע לאתר החברה וגם למקורות חיצוניים כמו גוגל או CrunchBase כדי לברר על החברה, על המתחרים, על המייסדים, הרעיון, המוצר – כל מה שאפשר. אם יש לחברה מוצר שאפשר לנסות – אז לנסות, להתרשם, להתעניין.
כי המראיינים מרגישים הרבה יותר בנוח עם מישהו שכבר מבין את המוצר של החברה, ומאוד מתרשמים ממישהו חרוץ ש"הכין שיעורי בית".

לדוגמה, כשהתראיינתי מתישהו ל FixYa, נכנסתי לאתר שלהם, התרשמתי והבנתי את הרעיון. אחר כך, בראיון עצמו, הסברתי שלא רק שנכנסתי והבנתי, אלא גם העליתי איזה עניין שנראה לי שאפשר לשפר. זה השאיר רושם טוב.

עוד באותו עניין, אם אתם יודעים מי יראיין אתכם, זה הזמן להיכנס לפרופיל שלו ב LinkedIn ולהבין מה הרקע שלו. מי יודע, אולי שניכם חובבי אסמבלי?

בפורום "עבודה בהייטק" בתפוז יש עדות של משתמש מסויים שמראה שאפשר לקחת את עבודת ההכנה כמה צעדים קדימה ולהשאיר רושם חזק:

פעם זימנו אותי לראיון בחברת סטארט-אפ למשרת סטודנט (הגיעו אליי דרך מרצה ממליץ). החברה הייתה ב stealth mode ובאתר שלהם היה אולי רבע משפט כללי ביותר על פעילות החברה. המרצה רמז שמדובר בטכנולוגיה מאוד מבטיחה ושעובדים שם כמה חבר'ה מוכשרים ביותר, ולכן הייתי נחוש להתקבל לעבודה שם.
מה עשיתי? הכנסתי את שם החברה לגוגל, פייסבוק, לינקט-אין ואחרים עד שמצאתי שם אחד שנקשר לחברה. מסתבר שזה היה מקים החברה.
דרך גוגל למדתי באיזה מוסד עשה את הדוקטורט שלו ונסעתי לספריית אותה אוניברסיטה כדי לקרוא את הדיסרטציה שלו (לא הצלחתי למצוא באינטרנט).
ההנחה שלי התבברה כנכונה והטכנולוגיה שהחברה פיתחה התבססה על עבודת המחקר של אותו בחור. קראתי מספר מאמרים בנושא הספציפי ועל טכנולוגיות מקבילות, ריעננתי את הידע התיאורטי שלי והגעתי מוכן לראיון עם שאלות נוקבות. המראיין כ"כ הופתע מהידע שלי על החברה (שהייתה כאמור ב- stealth mode) והנחישות שלי ולקח אותי מיד לעבודה.

התאים האפורים

כל ראיון עבודה למתכנתים כולל שאלות קוד, או אלגוריתמיקה או שניהם. זה הזמן לחרוש את האינטרנט ולמצוא שאלות כאלה. יש כמה וכמה אתרים בעברית שכוללים שאלות כאלה, וכדאי לא להתעצל ולפתור את כל מה שרלוונטי. ככה אתם חוסכים לעצמכם שאלות שיש בהם איזה טריק לוגי שלא חשבתם עליו, ושבזמן הראיון אולי לא תעלו עליו. כבר הייתי בראיון עם שאלה טריקית שלא הצלחתי לפתור באופן אלגנטי, ומצאתי אותה בדיעבד במאגר שכזה. תאמינו לי, זו היתה תחושה מבאסת. באותו עניין, גם ל xkcd יש המחשה טובה לאלגוריתמים לא יעילים במיוחד.

מצד הכלה (החברה)

לפני שאסיים את הפוסט, אני ממליץ לכם לא לשכוח להתרשם מה-facilities שהחברה מציעה:

קפה?

קפה הבית?

או קפה או תה או מים או משהו. תעשו מאמץ כדי להגיע ולראות את המטבחון. לא כל החברות הן גוגל או מיקרוסופט, עם מטבחים מאובזרים וחמישה סוגי טחינה במקרר. הייתי פעם בראיון בחברה שיושבת בעזריאלי עם "מטבחון" ספרטני לגמרי: קומקום חשמלי מצד אחד של הקיר, ועמדת קפה עם חלב עמיד (!) בצד השני. וזו לא חברה קיקיונית, זה פשוט עניין של גישה.

באותו אופן – כדאי לבדוק..

• אם יש אווירה נעימה בחברה: תמונות מהטיול האחרון? היה טיול בכלל?
• אם יש משהו מגניב להעביר איתו את הזמן: פלייסטיישן? קינקט? גיטרות? תופים? (כן, ראיתי פעם תופים אלקטרוניים – מגניב לאללה!)
• שירותים.. כי אנחנו לא רוצים להרגיש בתחנה המרכזית הישנה 😀

ובנימה אופטימית זו, בהצלחה לכולנו!

נ.ב. למי ששרד עד עכשיו (כל הכבוד!) – אנחנו עדיין מגייסים web developer.

רוצים לשתף מהראיונות שלכם? אשמח אם תגיבו בהערות!

קרדיטים לתמונות

רצועת טיימינג – מתוך ויקיפדיה
חיוך – מתוך תמונה קיימת, עם שינוי, תחת רשיון CC BY-SA 3.0
קפה – מתוך flickr, משתמש tonx, תחת רשיון CC BY-NC-SA 2.0

החלטתי לעשות שינוי מרענן בקריירה שלי ועברתי לתכנת בפייתון, בסביבת לינוקס.

תשאלו למה?

או, טוב ששאלתם. אז ככה:

1. תמיד טוב לעשות שינויים מדי פעם. לומדים מהשינוי ומתפתחים ממנו.

2. אני אוהב לעבוד בסטארטאפים. ומה לעשות, הנטיה ה"טבעית" של רוב הסטארטאפים היא לבחור בטכנולוגיות שהן יותר לכיוון ה open-source. כך שבתחומים שאני מכיר, ה stack הטכנולוגי הוא יותר לכיוון לינוקס עם שפה מודרנית יחסית כמו רובי, פייתון, סקאלה וכד' (מי יתנני Haskell או Erlang!) או מודרניות פחות כמו Java. מה שמאפיין את השפות האלו זה קהילת open-source פעילה, מה שנקרא אקו-סיסטם חי ובועט.

3. אני מרגיש שמיקרוסופט, איך לומר בעדינות, לא פונה לתחום של סטארטאפים במוצרי הפיתוח שלה. יהיו מי שיטענו ש"מה פתאום, תראה איך שפת C# מתפתחת, איך Visual Studio מתפתח" וכו'. לא קונה את זה. העתיד של דוט נט בכלל לא מספיק ברור. התחושה האישית שלי היא שמיקרוסופט מעוניינים שנשתמש ב Windows וב Office. אלה המוצרים שמיקרוסופט מתבססת עליהם, ושם יש הרבה מאוד כסף. כל שאר המוצרים, וכלי הפיתוח ביניהם, תפקידם ליצור אקו-סיסטם סביב Windows ו Office. מתכנתים לא מעניינים את מיקרוסופט כמו שמשתמשי Windows מעניינים אותם.

4. מיקרוסופט משנים את דעתם לעיתים קרובות מדי. כל כמה שנים יש למיקרוסופט איזה מלך חדש להמליך עלינו, המפתחים, ושאנחנו נקבל אותו בזרועות פתוחות ובהערצה. בכלל, יש למיקרוסופט מערכת שיווק מדהימה, לא פחות. אז פעם זה היה COM. ואח"כ דוט נט 1.1 ואחרי שהתייצבו קצת הדברים המליכו את דוט נט 2.0. ואחרי שכולם הקיאו מ WebForms, למשל, אז סוף סוף ניאותו שם ליצור סביבת MVC נורמלית ל Web. ועל מפתחי UI לדסקטופ בכלל אין מה לדבר: אלה כל שנתיים צריכים לבלוע צעצוע חדש שמיקרוסופט החליטו לשווק. אה, והענן של מיקרוסופט, Azure, עזבו. לא מצחיק.

5. שוב, שינויים זה טוב. תמיד תהיה לי פינה חמה בלב למוצרי מיקרוסופט, כי הייתי שם כבר כמה שנים טובות, ובכל זאת, התפרנסתי יפה מכל הגעשעפט הזה. מעניין שהיו לי הרבה הזדמנויות שבהן גם מתוך הסביבה המיקרוסופטית בחרתי לעשות דברים אחרת (דוגמה מהתקופה האחרונה – שימוש ב Nancy בתור שרת Web במקום ASP.NET)

אז… זהו, בינתיים. נקסט. אני אוהב סטארטאפים? סטארטאפים אוהבים פייתון? יאללה פייתון!

אז איך זה פייתון, תשאלו?

אה, טוב ששאלתם. זה אחרת לגמרי. לגמרי.

מתכנתים אחרת בפייתון, ועד שלא מנסים, לא מבינים.

שפה קלה מאוד להבנה ולקידוד.

יש לה יתרונות וחסרונות, מן הסתם, אבל העניינים שונים לגמרי ממה שהתרגלתי עד היום:

• התרגלתי לשפה סטטית, ופייתון דינמית.
• התרגלתי לקומפילציה, ופייתון היא סקריפט עם interpreter.
• התרגלתי לרפרנס בין פרוייקטים, ובפייתון אין את זה – יש import, וזה משהו אחר לגמרי.
• התרגלתי ל multi-threading, ובפייתון זה סרט אחר לגמרי.
• התרגלתי ל Dependency Injection ב class constructor, ובפייתון עושים DI אחרת, או בכלל SRP אחרת, ואני עדיין לומד את זה..

וזה מעניין, מאתגר, וכיף.

ולסיום:

מתוך xkcd, אלא מה

אתם מוזמנים! 🙂