ארכיון

ארכיון של ינואר, 2010

We're Hiring

לידיעת הגולשים, הפוסט הזה כבר לא רלוונטי: אקסייטס מדיה נסגרה.

החברה שבה אני עובד, אקסייטס מדיה, מגייסת בימים אלה עובדים/ות למשרות פיתוח.

בגדול מדובר בשלוש משרות פיתוח:

  1. Server Side Developer
  2. Web Developer
  3. Junior Developer

לתיאור המשרות ולפרטים נוספים – לחצו כאן.

קטגוריות:תכנות תגיות:

Locking by Decorator

בפוסט הזה:

  • הקדמה
  • הגדרת החוזה
  • מימוש רגיל ללא נעילות
  • נעילה באמצעות Decorator
  • יישום

הקדמה

לא מזמן כתבתי פוסט שמציע להפריד בין לוגיקה של רכיב ללוגיקה של נעילה ע"י אבסטרקציה. בפוסט הזה אני מציע דרך נוספת לעטוף רכיב בנעילה, תוך שימוש ב Design Pattern שנקרא Decorator. המטרה היא שוב להפריד בין לוגיקת רכיב ללוגיקת נעילה, כדי ליצור קוד נקי יותר וגמיש יותר לפי צרכי הפרויקט.

הגדרת החוזה

כדי לא להסתבך יותר מדי, אני אמשיך את הרעיון מהפוסט ההוא, ולכן דוגמת ה Counter תלווה אותנו גם כאן. נמיר את ה Counter שלנו מ class ל interface באופן הבא:

public interface ICounter
{
    void Hit();
    int Current { get; }
}

מימוש רגיל ללא נעילות

המימוש הרגיל והמיידי ל interface הנ"ל:

public class Counter : ICounter
{
    private int counter = 0;

    public void Hit()
    {
        ++counter;
    }

    public int Current
    {
        get { return counter; }
    }        
}

עד כאן טוב ויפה, אבל המימוש הוא כמובן לא thread-safe. עם זאת, הלוגיקה שבמימוש הזה ברורה וקריאה, ונוכל לכתוב unit tests שמתייחסים למימוש הזה בצורה פשוטה ומהירה. זה יתרון חשוב.

נעילה באמצעות Decorator

קצת הקדמה: מה זה Decorator?

אז ככה: בגדול, Decorator זה Design Pattern שמתייחס ל interface-ים ולהוספת פונקציונליות בזמן ריצה, לא על ידי ירושה. אפשר לקרוא עוד בויקיפדיה. במקרה שלפנינו, נוסיף פונקציונליות של נעילה על המימוש של ICounter. או, בניסוח אחר: "נקשט" את הפונקציונליות של Counter בנעילה, אבל נשמור על ה interface. כלומר החוזה נשמר אבל נקבל עוד משהו במימושים.

ניגש לקוד עצמו של ה Decorator שלנו:

public class CounterLockDecorator : ICounter
{
    private readonly ICounter core;
    private readonly object syncObject = new object();

    public CounterLockDecorator(ICounter coreCounter)
    {
        if (null == coreCounter)
            throw new ArgumentNullException("coreCounter");

        core = coreCounter;
    }

    public void Hit()
    {
        lock (syncObject)
        {
            core.Hit();
        }
    }

    public int Current
    {
        get
        {
            lock (syncObject)
            {
                return core.Current;
            }
        }
    }
}

כפי שניתן לראות, ה Decorator מממש בעצמו את החוזה ICounter. אבל הוא לא עושה את כל העבודה – הוא מצפה לקבל בקונסטרקטור שלו מימוש קיים ל ICounter ו"מגלגל" אליו את הקריאות לפי הצורך. כך, למשל, במימוש של המתודה Hit: ה Decorator רק עוטף בנעילה את הקריאה למתודת ה Hit של המימוש הקיים שהוא מחזיק.

יישום

הקריאה ל Counter הרגיל, ללא נעילות, יכולה להתבצע כך:

ICounter myCounter = new Counter();

ואם רוצים את הפונקציונליות של הנעילות, נוכל לקבל ICounter באופן הבא:

ICounter myCounter = new CounterLockDecorator(new Counter());

סיכום

גם בפוסט הזה הראיתי כיצד ניתן להפריד בין הלוגיקה של הרכיב לבין הנעילות שלו. יש להפרדה הזו גם יתרונות וגם חסרונות. היתרונות העיקריים הם קוד גמיש וטסטבילי (כלומר כזה שניתן לבדיקות בצורה קלה). גם הקוד של הרכיב עצמו קריא וברור. עם זאת, יש אי אילו חסרונות להפרדה הזו: פתאום יש שלושה קבצים לתחזק (החוזה, המימוש הרגיל וה decorator) במקום אחד, והקריאה הופכת להיות קצת יותר מורכבת (אפשר לפתור את זה עם factory). יש פתרון נוסף לעניין הזה, והוא שימוש ב dynamic proxy. אם יהיה לי זמן אני ארחיב על זה, אבל הרעיון הכללי הוא ליצור את ה Decorator בזמן ריצה באמצעות הכלים הסטנדרטיים של דוט נט כמו CodeDOM או באמצעות פריימוורק שהוא קצת יותר high level כמו Dynamic Proxy של Castle.

אגב, אפשר להשתמש בנעילה האבסטרקטית שהצעתי בפוסט ההוא בתוך ה Decorator וכך "להרוויח" עוד קצת גמישות בבחירת מנגנון הנעילה עצמו, אבל זה כבר עניין אחר 🙂

כל הקוד נמצא כאן, ושיהיה קישוט נעים!

Tip: Setting a startup project in the .sln file

הכנתי פרויקט Lib מסוג Class Library והכנתי פרויקט Demo (שמשתמש ב Lib) מסוג Console Application, ושניהם באותו solution.
שמרתי הכל, והגדרתי שה Demo יהיה ה startup project. הגיוני.
ועכשיו רציתי לשים את הכל כדוגמה לפוסט, אז כיווצתי הכל ל zip.

רק שניה, לפני שאני מעלה את זה, רק כדי לוודא שהכל עובד, אני פותח את הזיפ בתיקיה חדשה וריקה, ומשם פותח את ה Visual Studio 2008 ולוחץ F5 כדי להריץ… ופתאום הוא בוכה שאי אפשר להריץ Class Library, ואני הרי זוכר שממש לפני דקה הגדרתי שה startup project יהיה ה Demo. 😡

טוב, בטח אני לא הראשון שנתקל בזה, אז קדימה לגגל!
הגעתי (איך לא) לדיון דומה ב stackoverflow.com, וגם לפוסט בנושא בבלוג של Arian Kulp.
מה מסתבר? שההגדרה של ה startup project לא נשמרת ב sln, אלא ב suo. 😯
יש דרך לעקוף את זה:
פותחים את קובץ ה sln באיזה text editor כמו notepad (אני אישית מעריץ נלהב של NPP), ושם יש שורות כמו אלו:

Microsoft Visual Studio Solution File, Format Version 10.00
# Visual Studio 2008
Project("{FAE04EC0-301F-11D3-BF4B-00C04F79EFBC}") = "Lib", "Lib\Lib.csproj", "{F959D3D9-052F-4C62-B957-BF6459CB2209}"
EndProject
Project("{FAE04EC0-301F-11D3-BF4B-00C04F79EFBC}") = "Demo", "Demo\Demo.csproj", "{852E3624-B5EB-40DF-A2EE-481037C8F47B}"
EndProject

פשוט מעבירים את החלק של Project…EndProject של הפרוייקט הרצוי להיות הראשון. בהמשך לדוגמה הזו, המצב הרצוי הוא:

Microsoft Visual Studio Solution File, Format Version 10.00
# Visual Studio 2008
Project("{FAE04EC0-301F-11D3-BF4B-00C04F79EFBC}") = "Demo", "Demo\Demo.csproj", "{852E3624-B5EB-40DF-A2EE-481037C8F47B}"
EndProject
Project("{FAE04EC0-301F-11D3-BF4B-00C04F79EFBC}") = "Lib", "Lib\Lib.csproj", "{F959D3D9-052F-4C62-B957-BF6459CB2209}"
EndProject

וזה עושה את העבודה.

שימושי כשרוצים להוסיף פרויקט דוגמה לפוסט, ו/או בפרויקטים של קוד פתוח ברשת.
תוכלו לנסות בעצמכם 🙂

קטגוריות:תכנות תגיות:,

From lock to abstract locker

6 ינואר, 2010 2 תגובות

כמו שמשתמע מהכותרת של הפוסט הזה, לא חייבים לנעול דווקא עם lock (כלומר נעילה שמבוססת על Monitor).
יש נעילות נוספות (למשל, Spin-Lock), ולכן אני מציע כאן אבסטרקציה לנעילה.

במילים אחרות, במקום הקוד הזה:

lock(locker)
{
    // do something
}

אני מציע משהו כזה:

locker.Enter();
// do something
locker.Exit();

אלא שזה קצת מעצבן, ולכן אפשר לשכלל את זה אם נשתמש ב IDisposable וניצור משהו יותר נחמד עם ה using שהוא סוג של מאקרו בדוט נט:

using(locker.EnterLock())
{
    // do something
}

אז בפוסט הזה יש:

  • קצת אבסטרקציה
  • קצת מוטיבציה
  • קוד בסיס
  • 2 ירושות
  • וקצת אינטגרציה 🙂

קצת מוטיבציה

מתי זה שימושי?
-בעיקר אם נרצה לכתוב class שיכול להיות שימושי גם בסביבה שהיא single-threaded וגם בסביבה שהיא multi-threaded.

קצת קוד בסיס

ניגש לקוד עצמו. הנה ה base class עם תוספת פנימית בשביל ה using הנכסף:

using System;

public abstract class LockerBase
{
    public abstract void Enter();
    public abstract void Exit();

    public class DisposableLocker : IDisposable
    {
        private readonly LockerBase locker;

        public DisposableLocker(LockerBase locker)
        {
            this.locker = locker;
        }

        public void Dispose()
        {
            locker.Exit();
        }
    }

    public DisposableLocker EnterLock()
    {
        Enter();
        return new DisposableLocker(this);
    }
}

המתודות Enter ו Exit הן אבסטרקטיות, וכל מי שירצה לרשת מה base class הזה יצטרך לממש אותן.
אגב, אני לא מת על ירושה (לא בתכנות, לפחות), אבל כאן זה נראה יותר מתאים, כי יש איזה state לשמור עליו.

ירושה – המימוש ה"רגיל"

בואו נראה למשל, את המימוש המתבקש לנעילה "שגרתית":

using System.Threading;

public class MonitorLocker : LockerBase
{
    private readonly object syncRoot;

    public MonitorLocker(object syncObject)
    {
        syncRoot = syncObject;
    }

    public MonitorLocker() : this(new object())
    {
    }

    public override void Enter()
    {
        Monitor.Enter(syncRoot);
    }

    public override void Exit()
    {
        Monitor.Exit(syncRoot);
    }        
}

בקונסטרקטור נשים אובייקט שתפקידו להיות המשאב המשותף שעליו מבוססים השיתוף והנעילה.

ירושה – המימוש הריק

ועכשיו לקוד קצת אחר: class שלמעשה לא נועל. מעין dummy class שרק שומר על הפונקציונליות כלפי חוץ:

public class DummyLocker : LockerBase
{
    public override void Enter()
    {
    }

    public override void Exit()
    {
    }
}

בעקרון ה class הזה לא ישבור קומפילציה, אבל הוא לא באמת נועל כלום. זה ה dummy שלנו למקרה שמריצים את הקוד בסביבה שהיא single-threaded.

קצת אינטגרציה

אחרי כל הקוד הזה, נראה שימוש לאבסטרקציה הזו. נניח שיש לנו class בשם Counter. כל מה שיש שם זה מתודה בשם Hit ופרופרטי בשם Current.
וכל מה שצריך לקרות זה שכל קריאה ל Hit מעלה ב 1 את הערך של Current (שערכו ההתחלתי הוא 0).
אנחנו יודעים מראש שיהיו מצבים שבהם ה class הזה יהיה שימושי בסביבה שהיא single-threaded וכן בסביבה שהיא multi-threaded. לכן נשתמש בנעילה האבסטרקטית:

public class Counter
{
    private readonly LockerBase locker;
    private int counter = 0;

    public Counter(LockerBase locker)
    {
        this.locker = locker;
    }

    public void Hit()
    {
        using (locker.EnterLock())
        {
            ++counter;
        }

    }

    public int Current
    {
        get
        {
            using (locker.EnterLock())
            {
                return counter;
            }
        }
    }
}

הקוד די פשוט: כל התייחסות ל counter הפנימי "עטופה" בנעילה, אבל אנחנו לא יודעים מה יהיה המנעול שאיתו נעבוד.
המנעול עצמו יכנס ל class דרך הקונסטרקטור (ולזה קוראים Dependency Injection).
כך, למשל, ניצור instance של Counter לסביבה שהיא single-threaded (כלומר ללא צורך בנעילות):

Counter myCounter = new Counter(new DummyLocker());

אבל, כדי לא לעצבן את המתכנת שישתמש ב class הזה, אולי כדאי שנוסיף overload עם ה dummy-locker שלנו כברירת מחדל לקונסטרקטור ריק:

public Counter() : this(new DummyLocker())
{
}

ואז השימוש יהיה קל יותר:

Counter myCounter = new Counter();

נוכל גם להוסיף מתודה סטאטית שתפקידה ליצור instance שהוא thread-safe באופן הבא:

public static Counter Synchronized()
{
    return new Counter(new MonitorLocker());
}

והקריאה:

Counter myCounter = Counter.Synchronized();

סיכום

מה שהצעתי כאן זה אבסטרקציה למנגנון הנעילה, תוך שימוש במאקרו של using כדי לכתוב קוד שמתנהג קרוב ככל האפשר ל lock המוכר.
האבסטרקציה הזו שימושית אם יודעים מראש שיש איזה class שיהיה שימושי גם בסביבה שהיא multi-threaded וגם בסביבה שהיא single-threaded.
עם זאת, יש דרכים נוספות להשיג את התוצאה הזו.
למשל, לכתוב interface ל Counter וליצור decorator שהוא יעטוף כל פעולה בנעילה, או dynamic proxy שיעשה את זה באופן אוטומטי. אולי אני ארחיב על זה בהזדמנות.
בכל מקרה, מה שאנחנו משיגים כאן זו הפרדה של הלוגיקה של הקוד עצמו מהלוגיקה של הנעילה, וזה נחמד לכשעצמו, וגם נותן לנו יתרון משמעותי אם נרצה לכתוב unit testing לקוד הזה.

ניתן להוריד את הקוד של הפוסט הזה מהלינק הזה.

Quantcast